מהי ההשקפה המשיחית בנוגע להתאבדות? מה אומרים הכתובים על הנושא?



שאלה: מהי ההשקפה המשיחית בנוגע להתאבדות? מה אומרים הכתובים על הנושא?

תשובה:
בשום מקום בכתבי הקודש לא נאמר שעל אדם שהתאבד נאסרת הכניסה לגן עדן. כשאדם לא נושע מתאבד, הוא מחיש בכך את הגעתו "לאגם האש". אדם שאינו מאמין בישוע כמשיח שמתאבד יגיע לגהינום פשוט מכיוון שהוא דחה את הישועה דרך ישוע המשיח. בכתובים אנחנו קוראים על ארבעה אנשים שהתאבדו: שאול (שמואל א' ל"א 4), אחיתופל (שמואל ב' י"ז 23), זמרי (מלכים א' ט"ז 18) ויהודה איש קריות (מתי כ"ז 5). כל אחד מהם היה רשע וחוטא. בעיני הכתובים התאבדות כמוה כרצח – רצח עצמי. אלוהים הוא שמחליט מתי וכיצד על אדם למות. אנחנו צריכים לומר עם מחבר מזמור התהילים "עיתותי בידיך" (ל"א 15). לקיחת החלטה זו בידיך שלך היא בגדר חילול השם.

מה אומרים הכתובים על מאמינים שמתאבדים? אני לא חושב שמאמין שמתאבד מאבד את ישועתו ומגיע לגהנום. הכתובים מלמדים שמרגע שאדם מאמין באמת ובתמים בישוע, ישועתו בטוחה לנצח (יוחנן ג' 16). הכתובים מלמדים שהמאמין המשיחי יכול לדעת ללא כל צל של ספק שחיי נצח הם נחלתו, והנסיבות אינן משנות עובדה זו. "זאת כתבתי אליכם, המאמינים בשם בן האלוהים, למען תדעו שיש לכם חיי עולם" (הראשונה ליוחנן ה' 13). אין דבר שיכול להפרידנו מאהבתו של אלוהים! "ואני בטוח כי לא המוות ולא החיים, לא מלאכים ולא שליטים, לא דברים שבהווה ולא דברים שעתידים לבוא, לא כוחות, לא גבהים ולא מעמקים ולא שום יצור אחר לא יוכלו להפרידנו מאהבת אלוהים שבמשיח ישוע אדוננו" (אל הרוחים ח' 39-38). אם דבר לא יכול להפרידנו מאהבת אלוהים שבמשיח ישוע, הרי שגם מוות כתוצאה מהתאבדות לא יכול לעשות כן. ישוע מת עבור כל החטאים כולם, ואם מאמין שנתון תחת התקפה רוחנית או במצב של חולשה מתאבד – זהו אחד מהחטאים שישוע כבר מת בעבורו.

אני לא מתכוון לומר שהתאבדות היא לא חטא חמור נגד אלוהים. הכתובים רואים בהתאבדות רצח. באופן אישי, אני לא רואה איך אדם שבאמת ובתמים מאמין בכל לב ומכריז על עצמו כתלמיד של ישוע, יכול לקחת את חייו בידיו שלו. אין שום מצב שמצדיק התאבדות, במיוחד עבור אלה שמאמינים בישוע. מאמינים נקראים לחיות את חייהם לתפארת אלוהים – ההחלטה אם לחיות או למות נתונה בידיו של אלוהים בלבד. אנחנו יכולים להשתמש במגילת אסתר כמעין המחשה של שאלת ההתאבדות כשזה מגיע למאמין המשיחי. בפרס, היה נהוג חוק לפיו כל מי שבא לפני המלך ללא הזמנתו עתיד לאבד את חייו, אלא אם המלך הושיט לאותו אדם את שרביטו – כאות לחסד ורחמים. התאבדות של מאמין משיחי כמוה כמו כפיית דרכך לפגישה עם המלך, במקום להמתין שהוא יזמן אותך. למרות הכל, הוא יושיט אליך את שרביטו ויבטיח את חייך הנצחיים, אבל זה לא אומר שהוא יהיה מרוצה ממעשיך. למרות שהראשונה אל הקורינתים ג' 15 אינו מדבר על התאבדות, הרי שדברי הפסוק בהחלט מתארים את מה שקורה למאמין שמתאבד, "אם ישרף מעשהו - יפסיד; הוא עצמו יוושע, אך זאת כאוד מוצל מאש".



חזור לעמוד הבית בעברית



מהי ההשקפה המשיחית בנוגע להתאבדות? מה אומרים הכתובים על הנושא?