?מה אומרים כתבי הקודש על מציאת תכלית החיים



שאלה: מה אומרים הכתובים על מציאת תכלית החיים?

תשובה:
אחרי שעמד על כך שכל מה שיש לעולם הזה להציע הוא הבל הבלים, שלמה מסכם את דבריו ואומר: "סוף דבר, הכל נשמע; את האלוהים ירא ואת מצוותיו שמור, כי זה כל האדם. כי את כל מעשה האלוהים יבוא במשפט על כל נעלם, אם טוב ואם רע" (קהלת י"ב 14-13). שלמה אומר שתכלית החיים היא לכבד את אלוהים במחשבותינו ובחיינו באמצעות שמירת מצוותיו, שכן יבוא יום וכולנו נעמוד לפניו למשפט.

דוד: דוד המלך מביט אל הסיפוק שעתיד לבוא, לא רק בחיים האלה אלא גם לאחריהם. הוא אומר, "אני בצדק אחזה פניך אשבעה בהקיץ תמונתך" (תהילים י"ז 15). עבור דוד הסיפוק האמיתי יבוא ביום בו הוא יתעורר (בחיים הבאים) כשהוא מביט אל פניו של אלוהים (בהתחברות איתו) ויהיה דומה לו (הראשונה ליוחנן ג' 2).

אסף: במזמור ע"ג, אסף מתאר איך התפתה לקנא ברשעים שעל פניו נדמה שאין להם דאגות והם בונים את הצלחתם על גבם של אלה שאותם הם מנצלים, אבל אז הוא ממשיך ומתאר את סופם של אותם רשעים. בניגוד למה שהם חיפשו בחייהם, הוא מכריז בפס' 25 את מה שחשוב באמת עבורו: "מה לי בשמים, ועמך לא חפצתי בארץ?" עבורו הקשר עם אלוהים נישא ונעלה מעל לכל דבר אחר בחיים.

שאול השליח: השליח שאול מדבר על ההישגים שלו לפני שהוא פגש את המשיח שקם לתחייה ואיך כל הישגי העבר שלו (במיוחד מבחינה דתית) הפכו חסרי ערך מבחינתו בהשוואה לסגולה שבהכרת ישוע המשיח, גם אם הכרה זו טומנת בחובה סבל או אובדן. באגרת אל הפיליפים ג' 10-9 הוא אומר שמה שהוא רוצה הוא פשוט "להמצא בו - באופן שצדקתי לא תהיה לי מן התורה, אלא תהיה זו הצדקה אשר על ידי אמונת המשיח. צדקה אשר מאלוהים היא ויסודה באמונה - כדי לדעת אותו, ואת כח תחייתו, ואת השותפות ביסוריו, ולהדמות לו במותו". שוב, עבור שאול, הדבר החשוב ביותר היה להכיר את ישוע המשיח, להתמלא בחסד תודות לאמונה במשיח, ולחיות בהתחברות איתו גם בסבלותיו (השנייה לטימותיאוס ג' 12). מעל לכל דבר אחר הוא ציפה לרגע בו הוא יקח חלק "בתחיית המתים".

תכלית החיים כפי שהיא מתוארת בספר ההתגלות:

האחרון בספרי הכתובים הוא ספר התגלות, שמדבר על מה שעתיד לקרות בקץ העיתים. לאחר שובו של המשיח אלי אדמות ולאחר ששלטון אלף השנים שלו על הארץ יגיע לקיצו, אלה שלא נושעו יקומו לתחייה, ישפטו על מעשיהם ויושלכו לאגם האש הנצחי (התגלות כ'). השמים והארץ כפי שאנחנו מכירים אותם יהרסו, ושמים וארץ חדשים יבראו ויהיו נצחיים. כמו בגן העדן, כמתואר בספר בראשית, בני האדם שוב ישכנו יחד עם אלוהים והוא ישכון עימם (התגלות כ"א 3); כל קללה שעדיין תהיה על הארץ בגלל חטאם של בני האדם תוסר (צער, מחלה, מוות, כאב) (התגלות כ"א 4). אלוהים אמר שאלה שיתגברו ירשו את הכול, הוא יהיה אלוהיהם והם יהיו בניו. כך, כפי שהכל נועד להיות מלכתחילה בבראשית, כל בני האדם שנושעו יחיו בהתחברות עם אלוהים ויהיו נטולי כל חטא וקללתו בעולם מושלם, עם לבבות מושלמים, כמו של המשיח (הראשונה ליוחנן ג' 3-2).

תכלית החיים כפי שתיאר אותה ישוע המשיח:

אלוהים ברא את האדם מלכתחילה כדי שיוכל להנות מהתחברות איתו, קשרים עם אחרים, עבודה ושליטה על הארץ. אבל האדם נפל בחטא, ההתחברות שלו עם אלוהים נפגמה, הקשרים שלו עם הזולת הפכו בעיתיים, לעבודה תמיד יש חסרונות, והאדם נאבק לשמור על שלטונו על הטבע, בין אם בשליטה על מזג האוויר או על צמיחת יבול בשדה או בגינה. בשמים ובארץ החדשים, האדם יהיה מעורב שוב בכל הדברים שהוא נברא מלכתחילה לקחת בהם חלק, והמצב ישוקם וישוב לקדמותו המושלמת. אבל איך יכול אדם להפוך לחלק מהקבוצה שתגיע אל השמים והארץ החדשים? ומה אנחנו צריכים לעשות כעת? יש משמעות כלשהי בחיים הבאים כשהחטא והקללה יוסרו? ישוע המשיח, בן אלוהים, עזב את ביתו בשמים, הפך לאדם מושלם, בשעה שהיה אלוהים בעצמו, ובא אל הארץ על מנת לשלם את המחיר תמורת חיינו הנצחיים ובנוסף לכך להעניק משמעות לחיים האלה. החטא שלנו, שהפריד את בני האדם מאלוהים, הביא עלינו גם קללה. במתי א' 21 נאמר שישוע בא אל העולם כדי "להושיע את עמו מחטאותיהם".

תכלית החיים תלויה במוצאו של האדם:

אם אנחנו תוצאה של תאונה קוסמית (אבולוציה), אזי אנחנו לא יותר מאשר צורת חיים ביולוגית משוכללת שהצליחה להגיע להכרה עצמית. כמה מייאש לחשוב שאין מטרה נעלה לחיים חוץ מאשר הישרדות והמשך לקיום הזן שלנו עד לתאונה הקוסמית הבאה שתמנף את צורת החיים שלנו לרמה אחת גבוהה יותר. אבל, אנו לא תוצאה של תאונה קוסמית. ישנו מספר לא מבוטל של מדענים שמאמתים את העובדה שמקרו-אבולוציה (הטרנספורמציה ממין אחד למין שונה) היא דבר מגוחך. האבולוציה נקראת בצורה מסולפת "מדע" כשבעצם אי אפשר לחזור עליה או לשמר אותה, ולא נותר אלא לקבל את קביעותיה באמונה, בדיוק כפי שיש לקבל את הבריאה המקראית.

ככל שאנחנו לומדים יותר ויותר אודות מיקרוביולוגיה, מתחוור שההסתברות שאפילו מולקולות החלבון הנדרשות לקיום חיים יווצרו בעצמן אינה סבירה גם אם נעניק טריליון שנים לאפשרות של קומבינציה נכונה להיווצרות חומצה אמינית. גם המאובנים אינם מספקים תמיכה כלשהי לתיאוריה האבולוציונית. במילותיו של מי שדוגל בתורת האבולוציה, ישנם מספרים רבים של מעברי צורות חיים שעדיין לא נמצאו. העדות שהמאובנים כן מספקים תואמת את הנאמר בפרק א' בספר בראשית, שמצהיר שמספר רב של יצורים הופיעו בו זמנית ורובם של יצורים אלה קיימים גם כיום. שינויים בזני ציפורים או עשים שנחזו במאה הקודמת ומהווים ספק-תמיכה במעורבות אבולוציונית לשינוי בזנים (מיקרו- אבולוציה), אינם מוזכרים בכתובים אך גם אינם נשללים ע"י תומכי הבריאה. בנוסף לכך, ככל שאנחנו לומדים יותר ויותר על מה שמכונה תא, שוב אנחנו מוצאים את מה שהוכרז כבר בפרק א' בבראשית: שהחיים הם תוצאה של ידע עצום של המעצב והבורא. מאחר ואנחנו לא תאונה קוסמית אלה ברואי אלוהים, הרי שאם יש מטרה ותכלית לחיים, אלוהים כבר גילה לנו אותה.



חזור לעמוד הבית בעברית



מה אומרים הכתובים על מציאת תכלית החיים?