?מי היו שנים-עשר התלמידים/ שליחים של ישוע המשיח


שאלה: אפשר להוכיח את צדקתו של המונותאיזם?

תשובה:
המילה "מונותאיזם" מקורה בשתי מילים "מונו" – יחיד, ו"תאיזם" – אמונה באלוהים. באופן ספציפי, המונותאיזם הוא אמונה באל אמת אחד ויחידי שהוא הבורא, המספק, והשופט של כל הבריאה. המונותאיזם שונה מה"הנותאיזם", שהוא אמונה בעליונותו של אל אחד מתוך קבוצת אלים. הוא עומד גם בניגוד מוחלט לפוליתאיזם, שהוא האמונה בקיומם של ריבוי אלים.

ישנם טיעונים רבים שתומכים בצדקת הטענה לאמונה באל אחד, כולל טיעונים של התגלות אלוהים (הכתובים), התגלות טבעית (פילוסופיה), כמו גם אנתרופולוגיה היסטורית. במסגרת זו נדון בטיעונים אלה רק בקצרה, ובשום אופן אין לראות במאמר זה רשימה ממצה של הנושא.

המקרא תומך באמונה באל אחד – לדוגמה, בדברים ד' 35 נאמר, "אתה הוראת לדעת, כי ה' הוא האלוהים; אין עוד מלבדו". בדברים ו' 4, "שמע ישראל, ה' אלוהינו, ה' אחד". במלאכי ב' 10, "הלא אב אחד לכולנו, הלא אל אחד בראנו". בראשונה לקורינתים ח' 6, "הרי לנו יש אלוהים אחד, האב אשר הכל ממנו ואנחנו למענו; ואדון אחד, ישוע המשיח, אשר הכל דרכו ודרכו אנחנו מתקיימים". באפסים ד' 6, "אל ואב אחד לכל, הוא אשר מעל כל, פועל בכל, ובתוך הכל". בראשונה לטימותיאוס ב' 5, "הן אחד האלוהים, ואחד המתווך בין אלוהים לבני אדם — האדם המשיח ישוע". ויעקב ב' 19, "אתה מאמין שהאלהים אחד הוא. היטבת לעשות! גם השדים מאמינים ואף רועדים".

מן הסתם, יש הרבה אנשים שלא יסתפקו פשוט בכך שנאמר להם שיש אלוהים אחד בלבד פשוט מכיוון שזה מה שהכתובים אומרים. שכן מי שלא מאמין בקיומו של אלוהים, מן הסתם גם לא יאמין שכתבי הקודש הם דברו. עם זאת, אפשר בהחלט לטעון שמאחר והתנ"ך והברית החדשה מכילים עדויות על טבעיות מהימנות שמאשרות את מה שהכתובים מלמדים, הרי שאפשר בהחלט להשתמש בהם כאישור לאמיתות האמונה באל אחד. בדומה לכך אפשר גם לטעון שאמונה במשנתו של ישוע, שהוכיח שהוא אלוהים (או לכל הפחות זכה לתמיכתו של אלוהים) באצמעות לידתו הניסית, חייו, ונס תחייתו מהווה גם היא אישור לקיומו של אל אמיתי אחד. אלוהים לא יכול לשקר ואי אפשר להונות אותו; לפיכך, מה שישוע האמין ולימד היה האמת לאמיתה. כפועל יוצא מכך, אמונה באל אחד, שזה מה שישוע האמין ולימד, היא האמת לאמיתה. ייתכן שהטיעון הזה לא נשמע משכנע או מרשים במיוחד בעיני מי שלא מאמינים או שאינם מודעים לאמיתות האישורים העל-טבעיים שמספקים הכתובים או ישוע, אבל זו בהחלט נקודת התחלה טובה עבור מי שמכיר את הכתובים ואת כוחם.

טיעונים היסטוריים לתמיכה באמונה באל אחד – טיעונים שמבוססים על פופולריות הם חשודים, בלשון המעטה, אבל מעניין לראות עד כמה האמונה באל אחד השפיעה על דתות העולם. התיאוריה הפופולרית של התפתחות דתית היא תוצר של השקפה התפתחותית של המציאות בעולם בכלל, והנחת המוצא של אנתרופולוגיה התפתחותית שרואה תרבויות "פרימיטיביות" כייצוג של שלבים מוקדמים יותר בהתפתחות דתית. אבל ישנן מספר בעיות עם התיאוריה ההתפתחותית הזו. 1) אין בנמצא הוכחות כלשהן להתפתחות אותה מתארת התיאוריה הזו; נראה שאין עליה התפתחותית כלשהי כלפי מונותאיזם בכל תרבות שהיא – למעשה, ההפך הוא הנכון. 2) הגדרת המושג "פרימיטיבי" לדרכה של השיטה האנתרופולוגית נשענת על השוואה להתפתחות טכנולוגית, אבל זהו קריטריון בלתי מספק בעליל, שכן כל חברה נתונה מורכבת מאין ספור מרכיבים שונים. 3) השלבים אותם לכאורה היינו אמורים למצוא בהתפתחות הדת לעיתים קרובות אינם קיימים. 4) ברוב התרבויות הפולותאיסטיות (אמונה בריבוי אלים) ניתן למצוא עדויות לאמונה באל אחד בשלבים המוקדמים להתפתחותן.

מה שאנחנו מוצאים הוא אל מונותאיסטי אישי, גברי, שחי בשמים, בעל ידע וכוח נרחבים, שברא את העולם, הוא מכונן מוסר שלו עלינו לשעות ולציית, ואנחנו לא צייתנו לו ולפיכך אנחנו מופרדים ממנו, ועם זאת הוא סיפק דרך לשיקום וריצוי מערכת היחסים בינינו. כמעט כל דת בעולם מכילה וריאציה כלשהי של האל הזה בשלב זה או אחר בהתפתחות שלה לכדי כאוס של אמונה בריבוי אלים. לפיכך, נראה שמרבית דתות העולם החלו את דרכן באמונה באל אחד ו"התפתחו" לכדי אמונה בריבוי אלים, אנימיזם (אמונה בקיום נשמה בכל עצם) וכישוף – ולא ההפך. (האיסלאם היא היוצא דופן, שם המעגל הושלם ושב לאמונה באל אחד). אפילו במסגרת התנועה הזו, דתות פוליתאיסטיות לעיתים קרובות מתפקדות כדתות מונותאיסטיות או הנותאיסטיות (סגידה לאל אחד מתוך רבים). דת פוליתאיסטית שאינה רואה באל אחד מתוך רבים כריבון ונישא מעל האחרים שרק משמשים כמעין מתווכים, היא בהחלט דבר נדיר ויוצא מן הכלל.

טיעונים פילוסופיים ותיאולוגיים לאמיתות האמונה באל אחד – ישנם טיעונים פילוסופיים רבים שתומכים בחוסר הסבירות לקיומם של יותר מאל אחד. רבים מהטיעונים האלה תלויים במידה ניכרת בתפיסה המטאפיזית של האדם באשר לטבע המציאות. לצערי, קצרה היריעה במסגרת זו בכדי לענות כהלכה על הטיעונים המטאפיזיים האלה ולהסביר מה טענתם בכל הנוגע למונותאיזם, אבל היה סמוך ובטוח שיש בסיס תיאולוגי ופילוסופי עתיק ימים לאמיתות האלה. אני מביא כאן טעימה קטנה מהטיעונים הפילוסופיים והתיאולוגיים האלה:

1. לו היה יותר מאל אחד, לא היה סדר ביקום, שכן היה יותר מבורא וריבון אחד. אבל היקום אינו שרוי בחוסר סדר מוחלט, לפיכך זו עדות לקיומו של אל אחד בלבד.

2. מאחר ואלוהים מושלם לחלוטין, לא יכול להיות אל שני כלשהו, שכן, מן הסתם הם היו שונים זה מזה, ומשהו שונה משלמות מוחלטת לא יכול להיות מושלם גם הוא – ולפיכך לא יכול להיות גם כן אל.

3. מאחר ואין סוף לקיומו של אלוהים, לא יכולים להיות לו חלקים (שכן אי אפשר לאגוד יחדיו חלקים לכדי אין-סוף). אם קיומו של אלוהים הוא לא רק חלק ממנו (שזה המצב עבור כל הדברים שיכולים להיות קיימים או לא), הרי שחייב להיות לו קיום אין-סופי. לא ייתכן שקיימת ישות אין-סופית נוספת, שכן חייב יהיה להיות הבדל בין השתים. כפועל יוצא מכך משתמע שיש רק אל אחד בלבד.

יהיה מי שיבקש לטעון שרבים מהטיעונים האלה לא שוללים את קיומו של תת-מעמד של "אלים", וזה בסדר. למרות שאנחנו יודעים שזו לא האמת לפי הכתובים, הרי שאין שום דבר שגוי בתפיסה שכזו מבחינה תיאורטית. במילים אחרות, אלוהים יכל לברוא תת-מעמד של "אלים", אבל במציאות הוא לא עשה את זה! אילו הוא היה בורא תת-מעמד שכזה, הרי שה"אלים" האלה היו לא יותר מאשר יצורים ברואים, מוגבלים – אולי בדומה למלאכים (תהילים פ"ב). אין בכך בכדי לפגוע בטיעון לאמונה באל אחד בלבד, שלא טוען שלא יכולים להיות יצורים רוחניים אחרים – אלא רק שלא יכול להיות יותר מאלוהים אחד.

English


חזור לעמוד הבית בעברית
אפשר להוכיח את צדקתו של המונותאיזם?