למה הכוונה כשנאמר שהאדם נברא בצלמו ובדמותו של אלוהים (בראשית א' 27-26)?



שאלה: למה הכוונה כשנאמר שהאדם נברא בצלמו ובדמותו של אלוהים (בראשית א' 27-26)?

תשובה:
ביום האחרון לבריאה, אמר אלוהים, "נעשה אדם בצלמנו כדמותנו" (בראשית א' 26). בכך הוא סיים את עבודתו עם "מגע אישי". אלוהים יצר את האדם מעפר והעניק לו חיים כשנפח באפיו נשמת חיים (בראשית ב' 7). האדם הוא נזר בריאתו של אלוהים, המיוחד בין כל יציריו של אלוהים, ובעל היבט חומרי (גוף) וגשמי (רוח/נפש) גם יחד.

הכוונה ל"צלמו" "ודמותו" של אלוהים היא שאלוהים ברא אותנו דומים לו במובנים מסויימים. דמיונו של אדם לאלוהים הוא לא מעצם כך שאלוהים היה בשר ודם. הכתובים אומרים ש"האלוהים הוא רוח" (יוחנן ד' 24) ולפיכך קיים ללא גוף פיזי. יחד עם זאת, גופו של אדם נברא כשיקוף לדמותו של אלוהים; הוא נברא כשהוא בריא לחלוטין ולא נועד למות.

הביטוי "צלם אלוהים" מתייחס לחלק הרוחני באדם. הוא מפריד את האדם מבעלי החיים בעולם, מייעד אותו למשול בהם בהתאם לכוונת אלוהים ותכליתו (בראשית א' 28), מאפשר לו להיות בקשר עם הבורא, ולהידמות לו מבחינה שכלית, מוסרית וחברתית.

מבחינה שכלית, האדם נברא רציונאלי – במילים אחרות האדם יכול לחשוב ולבחור. זוהי ההשתקפות של התבונה והחופש האלוהי. בכל פעם שמישהו ממציא מכונה, כותב ספר, מצייר טבע, נהנה מקונצרט, מחשב ומסכם, או קורא בשם לדבר כלשהו, הוא מעיד בכך על העובדה שנוצרנו בצלמו של אלוהים.

באופן מוסרי, האדם נברא ליושר ולתמימות מושלמת ונקרא "טוב מאוד" (בראשית א' 31). המצפון שלנו, או "המצפן המוסרי", הוא אות ועדות למצב המקורי בו נברא האדם. כשמישהו מחוקק חוק, נרתע מהרע, משבח התנהגות טובה, או מרגיש אשמה, הוא מאמת בכך את העובדה שנבראנו בצלמו של אלוהים.

באופן חברתי, האדם נברא להתחברות עם אחרים. זהו שיקוף של השילוש ושל אהבתו של אלוהים. בגן העדן, יחסיו העיקריים של האדם היו עם אלוהים (בראשית ג' 8 מעיד על מערכת היחסים של האדם עם אלוהים). אלוהים ברא את חווה, האישה הראשונה, כי "לא טוב היות האדם לבדו" (בראשית ב' 18). בכל פעם שמישהו נושא אישה, מפתח חברות או ידידות חדשה, מחבק ילד, או משתתף בקהילה, הוא מדגים את העובדה שנבראנו בצלמו של אלוהים.

כחלק מבריאתו בצלמו של אלוהים ניתנה לאדם היכולת לעשות החלטות באופן עצמאי. למרות שניתן לו טבע מוסרי, אדם בחר בברירה השלילית, ומרד נגד בוראו. בכך פגע אדם בצלם אלוהים שבתוכו, והעביר את הנזק לכל צאצאיו, בהם גם אנחנו (אל הרומים ה' 12). כיום, אנחנו נושאים את צלמו של אלוהים (יעקב ג' 9), אך בנוסף לכך, אנחנו נושאים גם את צלקות החטא שלנו, ויש לכך השלכות מבחינה שכלית, מוסרית, חברתית ופיזית.

החדשות הטובות הן, שכשאדם מוסר את חייו לישוע ונושע, אלוהים מתחיל לשקם ולהשיב אותו חזרה לצלמו המקורי, ומלביש "את האדם החדש הנברא כדמות אלוהים בצדקה וקדושה של אמת" (אל האפסים ד' 24; ראה גם אל הקולוסים ג' 10).



חזור לעמוד הבית בעברית



למה הכוונה כשנאמר שהאדם נברא בצלמו ובדמותו של אלוהים (בראשית א' 27-26)?