?האם הביטחון בנצח הנו "רישיון לחטוא"



שאלה: האם בטחוננו שנושענו לנצח מהווה "הרשאה לחטוא"?

תשובה:
ההתנגדות הרווחת ביותר לדוקטרינה לפיה כשאדם נושע ישועתו היא נצחית, היא שתפיסה כזו מעודדת את הרעיון שהמאמין יכול לחיות ככל העולה על דעתו – מבלי לאבד את ישועתו. למרות שבאופן "טכני" זה נכון, הרי שזה לא לב ליבו של הביטחון בישועתנו הנצחית. אדם שבאמת קיבל את ישוע המשיח כאדון וכמושיע "יכול" לחיות חיי חטא – אבל הוא "יבחר" שלא לעשות כן. עלינו ליצור הבחנה בין האופן שבו על המאמין המשיחי לחיות – לבין מה שאדם צריך לעשות על מנת להיוושע.

הכתובים מבהירים שהישועה היא בחסד בלבד, ואך ורק באמצעות אמונה בישוע המשיח (יוחנן ג' 16; אל האפסים ב' 9-8; יוחנן י"ד 6). אדם נושע על ידי אמונה – ואמונה בלבד. ברגע שאדם באמת מאמין בישוע המשיח, הוא נושע ובטוח בישועה זו. הישועה מושגת באמצעות האמונה, אך היא מתוחזקת על ידי מעשים. השליח שאול דן בנושא זה באגרת אל הגלטים ג' 3 ,“האם כסילים אתם כל כך? האם לאחר שהתחלתם ברוח תגיעו כעת לשלמות על ידי הבשר?” אם אנחנו נושעים על ידי אמונה, הרי שהישועה שלנו מתוחזקת ומובטחת תודות לאמונה גם כן. אנחנו לא יכולים להרוויח את הישועה שלנו (איגרת יהודה פס' 24). ידו של אלוהים היא שאוחזת בנו בחוזקה ולופתת אותנו (יוחנן י' 29-28). אין שום דבר שיכול להפריד אותנו מאהבתו של אלוהים (אל הרומים ח' 39-38).

התכחשות לישועה נצחית היא למעשה אמונה שאנחנו צריכים לתחזק את הישועה שלנו באמצעות מעשים טובים. טענה שכזו עומדת בניגוד מוחלט לעיקרון הישועה בחסד. אנחנו נושעים תודות למעשיו של ישוע, לא מעשינו שלנו (אל הרומים ד' 8-3). הכרזה שעלינו לציית לדבר אלוהים או לחיות חיי קדושה במטרה לתחזק את הישועה שלנו, כמוה כמו לומר שמותו של ישוע לא היה די בו בכדי לשלם את מחיר העונש עבור חטאינו. מותו של ישוע הוא די והותר בכדי לשלם את מחיר כל חטאינו – בעבר, בהווה ובעתיד, לפני שנושענו ועל אחת כמה וכמה לאחר מכן (אל הרומים ה' 8; הראשונה אל הקורינתיים ט"ו 3; השנייה אל הקורינתים ה' 21).

אז האם כל זה אומר שמאמין יכול לחיות כראות עיניו ולא לאבד את ישועתו? זוהי שאלה היפותטית, שכן הכתובים מבהירים באורח חד משמעי שהמאמין המשיחי האמיתי לא חי "כרצונו הוא”. המאמינים המשיחיים הם בריאה חדשה (השנייה אל הקורינתים ה' 17). המאמין המשיחי מדגים את פרות הרוח (אל הגלטים ה' 23-22), לא את פעולת הבשר (שם, 21-19). בראשונה ליוחנן ג' 9-6 נאמר בברור שהמאמין האמיתי לא יחיה בחטא מתמשך. בתגובה להאשמות שחסד מעודד חטא, מצהיר שאול השליח, “אם כן, מה נאמר? הנמשיך בחטא כדי שירבה החסד? חס וחלילה! אנו שמתנו לגבי החטא, איך נמשיך ונחיה בו?" (אל הרומים ו' 2-1).

ביטחון בישועה נצחית הוא לא "רישיון" לחטוא. אלא, זהו הביטחון בידיעה שאהבתו של אלוהים מובטחת לאלה שבוטחים במשיח. ידיעה והבנה את מתנתו העצומה של אלוהים – מתנת הישועה – משיגה את ההפך ממתן "הרשאה" לחטא. איך יכול מישהו, שמבין לאשורו את המחיר שישוע שילם בעבורו, ללכת ולחיות חיים של חטא (אל הרומים ו' 253-15)? איך יכול אדם שמבין את אהבתו הבלתי מותנית של אלוהים שמובטחת לאלה שמאמינים בו, לקחת את האהבה הזאת ולהטיח אותה בפניו של אלוהים? אדם שנוהג בצורה כזו לא מעיד שביטחון בחיי הנצח שלו מעניק לו "רישיון" לחטוא, אלא שהוא כנראה לא חווה באמת ובתמים את הישועה דרך ישוע המשיח. “כל העומד בו לא יחטא; כל החוטא לא ראהו אף לא ידעו" (הראשונה ליוחנן ג' 6).



חזור לעמוד הבית בעברית



האם בטחוננו שנושענו לנצח מהווה "הרשאה לחטוא"?