?מה אומרים כתבי הקודש על מאמינים אשר נכנסים לחובות



שאלה: מה אומרים הכתובים על כניסת מאמינים לחובות?

תשובה:
באגרת אל הרומים י"ג 8, שאול מורה לנו שלא להיות חייבים לאיש דבר חוץ מאשר אהבה. מילים אלו מהוות תזכורת איתנה לכך שאלוהים סולד מכל סוג שהוא של חובות שלא משולמים בזמן (ראה גם תהילים ל"ז 21). בדרך כלל אנחנו חושבים על חוב כמושג של מחויבות כספית. אבל לאור ההקשר של הקטע האמור (פסוקים 10-1), נראה ששאול הרחיב את ההשקפה בכל הנוגע לחובות (ראה פס' 7). לא רק שהוא מדבר על מיסים ותעריפים שמוטלים עלינו מאת הממשל, אלא גם על הכבוד שאנחנו חייבים להעניק לאלה שנמצאים בעמדות שלטון. ממש כמו שאלוהים הרעיף עלינו את אהבתו, כך גם עלינו להפגין אהבה כלפי הסובבים אותנו – כולל אלה שמטילים מיסים ושולטים עלינו.

יש אנשים שרואים בשלילה הטלת ריבית על כל הלוואה שהיא, אבל הכתובים מעידים שיש אפשרות לגבות ריבית הוגנת על כסף שניתן בהלוואה (משלי כ"ח 8; מתי כ"ז 27). בישראל הקדומה החוק אסר על חיוב בריבית באחת מהקטגוריות של הלוואות – אלה שניתנו לעניים (ויקרא כ"ז 38-35). מצווה זו הייתה משמעותית מבחינה חברתית, כלכלית ורוחנית. בראש ובראשונה היא נועדה באמת ובתמים לעזור לעניים באופן שימנע ממצבם הכלכלי מלהתדרדר עוד יותר. די בכך שהם הפכו לעניים וחוו השפלה כשחיפשו עזרה. אם בנוסף לתשלום חובם היה עליהם לשלם רבית גבוהה עבור הלוואתם, הרי שחובם היה רק מזיק להם יותר.

שנית, המצווה האמורה לימדה שיעור רוחני חשוב. עבור המלווה, הוויתור על ריבית לאדם עני היה בגדר מעשה רחמים. הוא אמנם איבד את האפשרות להשתמש בכסף שהלווה, אך קיום המצווה יספק בידיו הזדמנות להביע הכרת טובה לאלוהים על רחמיו שבאו לידי ביטוי בכך שהוא לא גבה "ריבית" עבור החסד שהוא העניק לנו. כפי שאלוהים הפגין רחמים כשהוציא את עם ישראל ממצרים בהיותם לא יותר מאשר עבדים חסרי כל, ונתן להם ארץ משלהם (ויקרא כ"ז 38), כך הוא מצפה מהם להפגין יחס טוב עבור העניים בקרב עמם.

אנחנו כמאמינים נמצאים במצב מקביל. ישוע שילם בחייו, מותו ותחייתו עבור חוב החטא שלנו לאלוהים. כעת, כשלנו ניתנת ההזדמנות, אנחנו יכולים לעזור לאלה שנתונים בצורך, במיוחד אם אלה הם אחינו המאמינים, באמצעות הלוואות שלא יחמירו את מצבם. ישוע אפילו סיפר משל בהקשר הזה על יחסם של שני גובי מיסים לסליחה (מתי י"ח 35-23; י' 8).

כתבי הקודש אינם מתירים או אוסרים במפורש על לקיחת הלוואות. הכתובים מלמדים אותנו שבדרך כלל זה לא רעיון טוב להיות חייבים לאחרים. חוב במהותו הופך אותנו לעבדים למי שאנחנו חייבים לו. יחד עם זאת, ישנם מצבים מסוימים בהם אין ברירה אלא להיכנס לחובות. כל עוד הכסף מנוהל בצורה חכמה, והלווה מסוגל לעמוד בתשלומי החוב – המאמין יכול לקחת על עצמו את המעמסה של חוב כספי אם יש בכך צורך.



חזור לעמוד הבית בעברית



מה אומרים הכתובים על כניסת מאמינים לחובות?