שאלה
?ישוע יכל לחטוא? אם הוא לא היה מסוגל לחטוא, איך הוא יכול באמת להזדהות עם חולשותינו (עברים ד' 15)? אם הוא לא יכל לחטוא, מה היה הטעם בנסיון שהעמיד אותו בפניו השטן
תשובה
קיימות שתי השקפות שונות בתשובה לשאלה המעניינת הזו. בראש ובראשונה, עם זאת, חשוב לזכור שהשאלה היא לא אם ישוע חטא. שתי האסכולות מסכימות, כפי שהכתובים אומרים בברור, שישוע לא חטא (השנייה לקורינתים ה' 21; הראשונה לפטרוס ב' 22). השאלה היא אם ישוע יכל בכלל לחטוא, אם לאו. אלה שמאמינים שישוע יכל לחטוא, מאמינים שהוא יכל ליפול בחטא, אבל לא חטא. מאידך, האסכולה השניה גורסת שישוע פשוט לא יכל לחטוא. אז איזו עמדה היא נכונה? הכתובים עומדים בברור על כך שישוע היה מושלם, טהור ונקי מכל חטא – הוא לא יכל לחטוא. אם הוא יכל לחטוא, הרי שהוא יכול לחטוא גם היום, שכן הוא נותר במהותו בדיוק כפי שהיה כשהתהלך עלי אדמות. הוא עדיין אלוהים בבשר וכך לעולם יהיה, אלוהים במלוא מובן המילה, ואנושי במלוא מובן המילה, כששני ההיבטים האלה של ישותו מאוחדים יחדיו בלי יכולת להפרדה. להאמין שישוע יכל לחטוא זה כמו להאמין שאלוהים יכל לחטוא. "כי כן היה רצון לשכן בו את כל המלוא" (קולוסים א' 19). באגרת אל הקולוסים ב' 9 אנחנו קוראים גם ש"במשיח, בגופו, שוכן כל מלוא האלוהות".
למרות שישוע הוא אנושי לחלוטין, הוא לא נולד עם אותו טבע חוטא איתו נולדנו אנחנו. הוא בהחלט התפתה בדיוק כמונו, מאחר והשטן שטח בפניו פיתויים ונסיונות שונים, אבל הוא נותר נטול כל חטא, שכן אלוהים אינו יכול לחטוא, שכן החטא עומד בניגוד מוחלט לעצם המהות והטבע שלו (מתי ד' 1; עברים ב' 18, ד' 15; יעקב א' 13). חטא מעצם הגדרתו הוא עבירה על מצוות התורה. אלוהים ברא את התורה, והתורה מעצם טבעה היא מה שאלוהים יעשה או לא יעשה; לפיכך, החטא הוא כל מה שאלוהים לא יעשה מעצם טבעו.
עמידה בפיתוי, כשלעצמה, היא לא חטא. אדם יכול לפתות אותך עם דבר מה שאין לך כל רצון לעשותו, כמו לרצוח או לקחת חלק בסטיות מיניות. סביר להניח שאין לך כל חשק או רצון לקחת חלק בפעולות שכאלה, אבל אתה בכל זאת מתפתה כי מישהו שטח בפניך את האפשרות לעשות את המעשה.
למילה פיתוי יש לפחות שתי הגדרות:
1) הצעה מלאת חטא שמישהו או משהו מחוץ לעצמך, או הטבע החוטא שלך, מנסים לשכנע אותך לקחת בה חלק.
2) הקדשת זמן לשקול אם לקחת חלק במעשה שהוא בגדר חטא, כולל שקילת ההנאות וההשלכות של אותו מעשה, במידה כזו שאותו מעשה כבר מתחולל למעשה במחשבותיך.
ההגדרה הראשונה לא מתארת מעשה או מחשבה שהם בגדר חטא; ההגדרה השנייה כן. כשאתה הוגה במעשה חטא ושוקל איך תוכל להפוך אותו למציאות, הרי שחצית את הקו ואתה חוטא במעשה. ישוע התנסה במובן של ההגדרה הראשונה אלא שהוא מעולם לא התפתה לחטוא שכן הטבע החוטא לא שוכן בקרבו. השטן ניסה לגרום לישוע לקחת חלק במספר מעשים בעלי אופי חוטא, אבל לא היה לו כל חשק פנימי לקחת חלק באותם חטאים. לפיכך, הוא נוסה, אבל לא נפל בפיתוי ונותר נטול כל חטא.
אלה שמאמינים שישוע יכל לחטוא, מאמינים שאם הוא לא יכל לחטוא, הרי שהוא לא יכול היה באמת לחוות פיתוי ונסיון, ולפיכך לא יכול באמת להזדהות עם המאבקים והפיתויים שניצבים בפנינו לחטוא. עלינו לזכור שמישהו לא חייב לחוות משהו כדי להבין אותו. אלוהים יודע הכל על הכל. למרות שאלוהים מעולם לא חווה רצון לחטוא, והוא בטח ובטח שמעולם לא חטא, הוא בכל זאת יודע מה זה חטא. אלוהים יודע ומבין מה זאת אומרת להתנסות בפיתוי. ישוע יכול להזדהות עם הפיתויים שלנו כי הוא יודע, לא מכיוון שהוא "חווה" את אותם הפיתויים שאנחנו מתנסים בהם.
ישוע יודע מה זאת אומרת להתנסות בפיתוי, אבל הוא לא יודע מה זה לחטוא. זה לא מונע מבעדו מלסייע לנו. הנסיונות שבאים עלינו הם נסיונות אנושיים רגילים (הראשונה לקורינתים י' 13). אפשר למיין את החטאים האלה באופן כללי לשלושה סוגים: "תאוות בשרים, תאוות עיניים וגאוות הנכסים" (הראשונה ליוחנן ב' 16). בחן את הנסיון והנפילה בחטא של חווה, לעומת הנסיון והפיתוי שניצבו בפני ישוע, ותראה שהפיתויים שהוצבו בפניהם נמנים על אחת משלושת הקטגוריות האלה. ישוע נוסה בכל אופן ובכל תחום בו אנחנו מתנסים, אבל הוא נשאר קדוש לחלוטין. למרות שהטבע המושחת שלנו כולל רצון פנימי לקחת חלק בחטאים מסויימים, יש לנו את היכולת, דרך ישוע, להתגבר על החטא, כי אנחנו לא משועבדים עוד לחטא, אלא עבדים לאלוהים (רומים ו', בעיקר פסוקים 2, 22-16).
English
ישוע יכל לחטוא? אם הוא לא היה מסוגל לחטוא, איך הוא יכול באמת להזדהות עם חולשותינו (עברים ד' 15)? אם הוא לא יכל לחטוא, מה היה הטעם בנסיון שהעמיד אותו בפניו השטן?
