?מה נאמר בכתבי הקודש על השילוש



שאלה: מה נאמר בכתבי הקודש על השילוש?

תשובה:
הדוקטרינה הכי קשה להסברה מבחינת האמונה המשיחית היא תורת השילוש. השילוש הוא מושג שאנחנו בני האדם כמעט ולא יכולים להבין במלוא מובן המילה, כל שכן להסביר אותו לאחרים. אלוהים רם ונשגב מאיתנו אלף אלפי מונים, ולכן אנחנו לא יכולים אפילו לצפות להיות מסוגלים להבין אותו. הכתובים מלמדים שהאב הוא אלוהים, שישוע הוא אלוהים, ורוח הקודש גם הוא אלוהים. הכתובים גם מלמדים שיש רק אלוהים אחד. למרות שאנחנו מסוגלים להבין כמה עובדות על היחסים בין הישויות שמרכיבות את השילוש, בשורה התחתונה, זהו קונספט שהאדם פשוט לא מסוגל להבין במלואו. יחד עם זאת, זה לא אומר שזוהי לא האמת לאמיתה או שזו לא עובדה שמבוססת על הנאמר בכתובים.

שים לב, המילה "שילוש" עצמה אינה מופיעה בכתבי הקודש. זהו מושג שמשתמשים בו כשמנסים לתאר את שלושת ה"חלקים" של אלוהים, את העובדה שיש שלוש ישויות נצחיות שיחדיו מהוות את אלוהים. חשוב להבהיר באופן שאינו משתמע לשתי פנים שאנחנו לא מדברים פה על שלושה אלוהים. השילוש הוא אלוהים אחד שמורכב משלוש ישויות. למרות שהמושג עצמו אינו מופיע בכתובים, אנחנו בהחלט יכולים להשתמש בו. הרבה יותר פשוט לומר "שילוש" מאשר "שלוש ישויות נצחיות שמתקיימות יחדיו בד בבד ויחד מהוות אלוהים אחד". קח לדוגמה את המילה סבא – מילה זו אינה מופיעה בכתבי הקודש, ובכל זאת אנחנו יודעים שהיו סבים בכתובים. אברהם היה סבו של יעקב. אתה לא צריך להתמקד במילה "שילוש", אלא לזכור שהרעיון שמייצגת המילה "שילוש" מופיע בכתובים. להלן מספר פסוקים שחשוב לתת עליהם את הדין במסגרת דיון כלשהו בנושא:

1) אלוהים הוא אחד: דברים ו' 4; הראשונה אל הקורינתים ח' 4; אל הגלטים ג' 20; הראשונה לטימותיאוס ב' 5.

2) השילוש מורכב משלוש ישויות: בראשית א' 1, 26; ג' 22; י"א 7; ישעיהו ו' 8; מ"ח 16; ס"א 1; מתי ג' 17-16; כ"ח 19; השנייה אל הקורינתים י"ג 14. בבראשית א' 1, אנחנו מוצאים את שם העצם "אלוהים". בבראשית א' 26; ג' 22; י"א 7 ובישעיהו ו' 8, נעשה שימוש בכינוי השם "לנו". המילים “אלוהים" ו"לנו" הן בלשון רבים – כלומר מדובר באופן ברור על יותר משניים. בעברית ישנן שלוש צורות: יחיד, זוגי ורבים. לשון זוגי משמשת לתיאור זוג, כלומר שניים בלבד. דוגמה לכך אנחנו מוצאים במילים עיניים, ידיים ואוזניים. המילים "אלוהים" ו"לנו" מופיעות, לעומת זאת, בצורת רבים – יותר משניים – ולפיכך מעידות שמדובר לפחות בשלושה או יותר (אב, בן ורוח הקודש).

בישעיהו מ"ח 16 וס"א 1, הבן מדבר כשהוא מתייחס לאב ולרוח הקודש. אם תשווה את הנאמר בישעיהו ס"א 1 ללוקס ד' 19-14 תוכל לראות שאכן הבן הוא שמדבר. בבשורת מתי ג' 17-16 מתוארת טבילתו של ישוע. במעמד זה אנחנו רואים שאלוהים האב ורוח הקודש ירדו אל אלוהים הבן ואלוהים האב הצהיר שהוא חפץ בבן. בשורת מתי כ"ח 19 והשנייה אל הקורינתים י"ג 14 מעידים על המצאותן של שלוש ישויות נפרדות בשילוש.

3) הישויות שמרכיבות את השילוש יחודיות ונפרדות זו מזו: בתנ"ך אנחנו מוצאים את "ה' " (או "אדוני") (בראשית י"ט 24; הושע א' 4). ל“אדוני" יש "בן" (תהילים ב' 7, 12; משלי 2-4: 30). הרוח ייחודית ונפרדת "מאדוני" (במדבר כ"ז 18) "ומאלוהים" (תהילים נ"א 12-10). אלוהים הבן נפרד מאלוהים האב (תהילים מ"ה 7-6; אל העברים א' 9-8). בבשורת יוחנן י"ד 17-16 ישוע מדבר אל האב ומבקש שישלח לתלמידיו מנחם, את רוח הקודש. ישוע התייחס אל עצמו, אל האב ואל רוח הקודש כאל ישויות נפרדות. שים לב גם לכל הפעמים האחרות בבשורת יוחנן בהן ישוע מדבר אל האב. האם הוא דיבר אל עצמו? ברור שלא. הוא דיבר אל ישות אחרת בשילוש – אל האב.

4) כל ישות בשילוש היא אלוהים: האב הוא אלוהים: יוחנן ו' 27; אל הרומים א' 7; הראשונה לפטרוס א' 2. הבן הוא אלוהים: יוחנן א' 1, 14; אל הקולוסים ב' 9; אל העברים א' 8; הראשונה ליוחנן ה' 20. רוח הקודש היא אלוהים: מעשי השליחים ה' 4-3; הראשונה אל הקורינתים ג' 16 (הרוח השוכנת בקרבנו היא רוח הקודש - אל הרומים ח' 9; יוחנן י"ד 17-16; מעשי השליחים ב' 4-1).

5) מערכת ההיררכיה בתוך השילוש: פסוקים רבים מעידים שרוח הקודש נכנעה לאב ולבן, והבן נכנע לאב. אלו יחסים פנימיים, ועובדה זו אינה סותרת את האלוהות של כל ישות וישות בשילוש. זהו פשוט נושא שיכולת ההבנה המוגבלת שלנו אינה מסוגלת להכיל במלואו. ביחס לבן ראה: לוקס כ"ב 42; יוחנן ה' 36; כ' 21; הראשונה ליוחנן ד' 14. ביחס לרוח הקודש ראה: יוחנן י"ד 16, 26; ט"ז 14-13.

6) המשימה של כל איבר אינדיבידואלי בשילוש: האב הוא המקור האולטימטיבי או היוזם של: 1) בריאת העולם (הראשונה אל הקורינתים ח' 6; התגלות ד' 11); 2) התגלות אלוהים לבני האדם (התגלות א' 1); 3) ישועה (יוחנן ג' 17-16) ; ו-4) ביאתו של ישוע בבשר ופעילותו עלי אדמות (יוחנן ה' 17; י"ד 10). האב הוא שיזם את כל אלה.

הבן הוא הסוכן דרכו האב: 1) ברא את העולם ומשמר אותו (הראשונה אל הקורינתים ח' 6; יוחנן א' 3; אל הקולוסים ב' 17-16); 2) התגלה לבני האדם (יוחנן א' 1; מתי י"א 27; יוחנן ט"ז 15-12; התגלות א' 1); ו-3) הביא לישועת בני האדם (השנייה אל הקורינתים ה' 19; מתי א' 21; יוחנן ד' 42). האב עשה כל זאת דרך הבן שמתפקד כסוכנו.

רוח הקודש היא האמצעי דרכו האב: 1) ברא את העולם ומשמר אותו (בראשית א' 2; איוב כ"ו 13; תהילים ק"ד 30); 2) התגלה לבני האדם (יוחנן ט"ז 15-12; אל האפסים ג' 5; השנייה לפטרוס א' 21); 3) הושיע את בני האדם (יוחנן ג' 6; טיטוס ג' 5; הראשונה לפטרוס א' 2), ו-4) כונן את מעשיו ופועלו של ישוע (ישעיהו ס"א 1; מעשי השליחים י' 38). האב עושה את כל אלה באמצעות כוחו של רוח הקודש.

כל התיאורים וההסברים שביכולתנו להביא לא מהווים תיאור מדויק של השילוש. האב, הבן ורוח הקודש הם לא חלקים מאלוהים, כל אחד מהם הוא אלוהים. אפשר להשתמש במים כמעין אילוסטרציה לשילוש, אבל אפילו דוגמה זו לא די בה בכדי לתאר את מהותו של השילוש באופן ברור. מים יכולים להופיע כנוזל, אדים וקרח – צורות שונות, אך לכולן ביסודו של דבר אותו הרכב מולקולרי – כולן מים. האב, הבן ורוח הקודש הם לא צורות שונות של אותו הדבר - כל אחד מהם הוא אלוהים. אז למרות שהשימוש במים יכול לספק בידינו תמונה כלשהי כהסבר לתופעת השילוש, הרי שזו אינה תמונה מדויקת לגמרי. אי אפשר לתאר בצורה מושלמת את אלוהים האינסופי באמצעות אילוסטרציה מוגבלת. במקום להתמקד בשילוש, נסה להתמקד בגדולתו הנצחית של אלוהים לעומתנו. "כי מי תכן את רוח ה' ואיש עצתו יודיענו? ומי הקדים לתת לו דבר וישולם לו?” (אל הרומים י"א 35-35).



חזור לעמוד הבית בעברית



מה נאמר בכתבי הקודש על השילוש?