שאלה
?מי היו שנים-עשר התלמידים/ שליחים של ישוע המשיח
תשובה
במלאכי ג' 6 נאמר, "כי אני ה' לא שניתי, ו[לכן] אתם, בני יעקב, לא כליתם". באופן דומה, באגרת יעקב א' 17 אנחנו קוראים, ש"כל מתנה טובה וכל מתנה שלמה יורדת ממעל, מאת אבי האורות, אשר כל שינוי וכל צל חלוף אין בו". במדבר כ"ג 19 נאמר בברור ש"לא איש אל ויכזב, ובן אדם ויתנחם; ההוא אמר ולא יעשה, ודיבר ולא יקימנה?" לפי פסוקים אלה, אם כן, התשובה היא לא, אלוהים לא משנה את דעתו. הוא לא משתנה. אלוהים לא משתנה ובלתי ניתן לשינוי. אלוהים יודע הכל, מכל הבחינות, אז הוא לא יכול "לשנות את דעתו" כאילו הבין פתאום שעשה טעות כלשהי, או בחר באפשרות שגויה והנה עכשיו הוא מחליט לנסות לפעול בדרך אחרת.
אז איך, אם כן, נוכל להסביר פסוקים שעל פניהם נדמה כאילו הם טוענים שאלוהים כן משנה את דעתו? פסוקים כמו בראשית ו' 6, "וינחם ה' כי עשה את האדם בארץ; ויתעצב אל ליבו". או, שמות ל"ב 14, שם נאמר, "וינחם ה' על הרעה אשר דיבר לעשות לעמו". לפי הפסוקים האלה אלוהים ניחם, כלומר התחרט, על דבר מה ונדמה שהם סותרים את הדוקטרינה לפי אלוהים לא משתנה ואינו משנה את דעתו.
לעיתים קרובות יש מי שמציגים את סיפור יונה כדוגמה לכך שאלוהים משנה את דעתו. אלוהים אמר לאנשי נינוה, באמצעות נביאו, שהוא עתיד להשמיד את העיר תוך ארבעים יום (יונה ג' 4). אבל תושבי נינוה חזרו בתשובה על חטאיהם (פסוקים 9-5). בתגובה לחזרתם בתשובה, אלוהים ניחם על תכניתו להשמיד את העיר ואת כל יושביה, כנאמר: "וירא האלוהים את מעשיהם, כי שבו מדרכם הרעה. ויינחם האלוהים על הרעה אשר דיבר לעשות להם, ולא עשה" (פס' 10).
יש שני דברים שחשוב לקחת בחשבון לגבי קטעים שנדמה כאילו הם אומרים שאלוהים שינה את דעתו. ראשית, אנחנו יכולים לומר שאמירות כמו "וינחם ה' כי עשה את האדם בארץ" (בראשית ו' 6) הן דוגמה לאנתרופומורפיזם. אנתרופומורפיזם הוא צורת ביטוי שבה רגשות או הלכי המחשבה של בני אדם זמניים ומוגבלים מוחלת על אלוהים הנצחי והאין-סופי. היא דרך שנועדה לסייע בעדנו להבין את פעולות אלוהים מנקודת השקפה אנושית. הפסוק שלעיל פשוט מעיד על צערו העצום של אלוהים בעקבות חטאו של האדם. ברור שאלוהים לא שינה את דעתו וניחם על שברא את בני האדם. עצם העובדה שאנחנו חיים וקיימים היום היא הוכחה לכך שאלוהים לא שינה את דעתו על בריאת האדם.
שנית, אנחנו חייבים להבחין בין ההכרזות המותנות של אלוהים לבין הדרישות הבלתי מותנות שלו. במילים אחרות, כשאלוהים אמר "עוד ארבעים יום ונינוה מתהפכת", הוא יצא בהכרזה שעתידה תלוי בתגובתם והתנהגותם של תושבי העיר האשורית. אנחנו יודעים שזו האמת שכן תושבי העיר חזרו בתשובה ואלוהים לא החריב את העיר במשפט על חטאיהם. אלוהים לא שינה את דעתו; המסר שלו לאנשי נינוה היה למעשה אזהרה שנועדה להוביל אותם לחזרה בתשובה, ואזהרתו נתקבלה בהצלחה.
דוגמה להכרזה בלתי מותנית מפי אלוהים היא הבטחתו של אלוהים לדוד "ונאמן ביתך וממלכתך עד עולם לפניך; כיסאך יהיה נכון עד עולם" (שמואל ב' ז' 16). אין תנאי כלשהו שההכרזה הזו מבקשת או דורשת בגלוי, או ברמיזה. לא משנה מה דוד עתיד לעשות, או לא לעשות, הבטחת אלוהים לביתו לנצח תעמוד.
אלוהים עומד על הטבע המכוון והמזהיר של חלק מהכרזותיו ועל העובדה שהטא יפעל בהתאם לבחירות שלנו: "רגע אדבר על גוי ועל ממלכה, לנתוש ולנתוץ, ולהאביד. ושב הגוי ההוא מרעתו, אשר דיברתי עליו — וניחמתי על הרעה אשר חשבתי לעשות לו. ורגע אדבר על גוי ועל ממלכה, לבנות, ולנטוע, ועשה הרע בעיניי לבלתי שמוע בקולי – וניחמתי על הטובה, אשר אמרתי להיטיב אותו. ועתה אמור נא אל איש יהודה ועל יושבי ירושלים לאמור, כה אמר ה', 'הנה אנוכי יוצר עליכם רעה, וחושב עליכם מחשבה; שובו נא איש מדרכו הרעה, והיטיבו דרכיכם ומעלליכם' " (ירמיהו י"ח 11-7). שים לב להתניה. "אם הגוי עליו חשבתי להביא את הרעה שב מרעתו... וניחמתי (אשנה את דעתי)". ההפך גם הוא נכון. אלוהים יכול להבטיח לברך עם מסוים, אבל אם יחטאו נגדו ולא ישמעו בקולו [כמו מעשיו של עם ישראל שמתאורים במיכה א'], הוא אומר "וניחמתי על הטובה אשר אמרתי להיטיב אותו".
השורה התחתונה היא שאלוהים הוא עקבי לחלוטין. בקדושתו, אלוהים עמד להטיל משפט על נינוה. עם זאת, תושבי נינוה חזרו בתשובה ושינו את דרכיהם. כתוצאה מכך, אלוהים, בקדושתו, הרעיף חסד ורחמים על נינוה וחנן את תושבי העיר. "שינוי הדעת" הזה עומד בקו אחד עם אופיו של אלוהים. הקדושה שלו עמדה על תילה.
לעצם העובדה שאלוהים משנה את הטיפול שלו בנו בתגובה לבחירות שלנו אין כל קשר לאופיו וטבעו. למעשה, בדיוק מכיוון שאלוהים לא משתנה, הוא חייב לטפל בצדיקים באופן שונה מכפי שהוא נוהג ברשעים. אם מישהו חוזר בתשובה, אלוהים באופן עקבי סולח; אם אדם מסרב לחזור בתשובה, אלוהים באופן עקבי שופט. טבעו, תכניתו ועצם ישותו לא נתונים לשינוי. הוא לא יכול להיות לקבל יום אחד בזרועות פתוחות את החוזרים בתשובה, וביום למחרת לכעוס עליהם ולהפנות להם גב. התנהגות שכזו היא התנהגות שמאפיינת מישהו הפכפך שאי אפשר לבטוח בו. נדמה אולי שעצם העובדה שאלוהים אומר לתושבי נינוה שהוא עומד להטיל עליהם משפט וחורבן, ואז (אחרי שהם חוזרים בתשובה) הוא מסרב לשפוט אותם מעידה על כך שהוא הפכפך ומשנה את דעתו. אבל במציאות, אלוהים פשוט נשאר נאמן לאופיו וטבעו. הוא אוהב חסד וסולח לחוזרים בתשובה. אלוהים לא שכח איך להיות חנון ורחום! (תהילים ע"ז 9).
בנקודה כזו או אחרת כולנו היינו אויבים לאלוהים בגלל חטאינו (רומים ח' 7). אלוהים הזהיר אותנו מפני שכר החטא (רומים ו' 23) כדי לגרום לנו לחזור בתשובה. מכשחזרנו בתשובה ושמנו מבטחנו בישוע המשיח לישועתנו, אלוהים "ניחם" (או, שינה את דעתו) לגבינו, ועכשיו אנחנו כבר לא האויבים שלו, אלא ילדיו האהובים (יוחנן א' 12). בדיוק כמו שאלוהים היה פועל בניגוד לאופיו לו לא היה מעניש אותנו על חטאינו לו לא חזרנו בתשובה והמשכנו לחטוא, גם ההפך נכון. לו אלוהים היה מעניש אותנו לאחר שחזרנו בתשובה מלפניו, הרי שבכך הוא היה מתנהג בניגוד לאופיו וטבעו. השינוי שלנו משמעותו שאלוהים משתנה? לא, בדיוק ההפך. הישועה שלנו מצביעה על העובדה שאלוהים לא משתנה, שכן לו אלוהים לא היה מושיע אותנו למען ישוע, הרי שבכך הוא היה פועל בניגוד מוחלט לטבעו ואופיו.
English
אלוהים יכול לשנות את דעתו?
