מה אומרים כתבי הקודש על אבות משיחיים?




שאלה: מה אומרים כתבי הקודש על אבות משיחיים?

תשובה:
המצווה החשובה ביותר בכתובים הינה: "ואהבת את ה' אלוהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך" (דברים 6:5) שני פסוקים לאחר מכן אנו קוראים, "והיו הדברים האלה אשר אנוכי מצווך היום על לבבך: ושיננתם לבניך ודברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך" (פסוקים 6-7).

ההיסטוריה היהודית מגלה לנו כי האב היה צריך לשקוד בהוראת ילדיו ללכת בדרכי ובדברי האדון על מנת לעזור להם להתפתח מבחינה רוחנית ולטובתם הכללית. אב אשר ציית למצוות אשר במקרא עשה זאת. החשיבות בקטע זה הינה ההדגשה שהילדים צריכים להיות מוזנים בכבוד אלוהים וכי זו צריכה להיות האחריות של האבא בבית. זה מביא אותנו לקטע בספר משלי, 6-11: 22; בעיקר פסוק 6, "חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה" לחנך מרמז כי ההוראה הראשונה של האב והאם הינה לתת לילד את חינוכו המוקדם. החינוך נועד לפתוח בפני הילד את הלכי החיים אשר מיועדים לו. יש חשיבות רבה להתחיל בחינוך מוקדם על מנת להתוות את חייו של הילד, כפי שעץ צעיר עוקב אחרי כיפופו בשנים הראשונות.

בברית החדשה ישנו קטע אשר מביא תמונה ברורה להוראות האדון לאבות כיצד לגדל את ילדיהם. אל האפסיים 6:4 הינו סיכום של ההוראות להורים, אשר מיוצגים כאן ע"י האב, ונכתב באספקט חיובי ושלילי. "ואתם האבות אל תכעיסו את בניכם אך גדלום במוסר אדונינו ובתוכחתו." זה מה שיש לכתובים להגיד בקשר לאחריות של האב בגידול ילדיו. האספקט השלילי בפסוק זה מרמז לכך שאל לאב לעודד את ההתנהגות הרעה של ילדיהם ע"י קפדנות, חוסר צדק, הפליה, או בניצול יתר של סמכותו. התנהגות כזו כלפי הילד רק תעודד תגובה שלילית מצידם. האספקט החיובי מעודד הכוונה כללית; זה אומר לחנך אותם, לעודד אותם, לפתח את התנהגותם בכל תחומי החיים ע"י הוראה ותוכחת האדון. יש ללמד את הילד – בתהליך של חינוך ותלמידות. המילה "תוכחה" נושאת בתוכה את הרעיון של "לכוון את מחשבתו של הילד," אשר הינה תהליך שמזכיר לילד את הטעויות (בצורה מועילה) או את החובות (אחריות לפי גילם ורמת הבנתם).

אין להרשות לילדים לגדול ללא תשומת לב או פיקוח. יש ללמדם, להורותם ולהוכיחם, על מנת שהם ירכשו ידע, שליטה עצמית וצייתנות. כל התהליך של חינוך צריך להיות ברמה רוחנית ומשיחית (במשמעות האמיתית של המילה). זהו "טיבעו ותוכחתו של אלוהים" אשר הינה הייעוד והאמצעי המשמעותי בלבד להגשים את מטרת החינוך. כל תחליף או אמצעי אחר של חינוך יכול להביא לתוצאה הרסנית וכישלון. היסודות המוסריים והרוחניים של טבענו הינם חיוניים ואוניברסאליים כמו האינטלקט עצמו. לפיכך רוחניות חיונית להתפתחות המחשבה והידע. במשלי, נאמר לנו שוב, "ראשית חוכמה יראת אלוהים."

האבות המשיחיים משמשים ככלים בידיו של אלוהים בנושא האבהות. כפי שמשיחיות הינה האמונה האמיתית, וכפי שאלוהים במשיח הינו האלוהים האמיתי היחיד, כך האמצעי היחיד של חינוך בעל תועלת הינו בתוכחה של אלוהים. התהליך כולו של הוראה ותלמידות צריך להיות כפי שאלוהים מצווה, וכפי שהוא מפקח, כך שהסמכות שלו צריכה להיות נוכחת באופן אולטימטיבי, קבוע ומיידי עם המחשבה, הלב והמצפון של הילד. אל לאב האנושי להציג את עצמו כסמכות הבלעדית אשר קובעת מהי האמת והחובה. דבר זה רק גורם לפיתוח אספקט של "עצמי" (אנוכיות). רק ע"י כך שנותנים לאלוהים את מקומו כאלוהים במשיח, המורה והשליט, אשר בסמכותו עלינו להאמין בכל דבר ולציית למי שבו נברא כל דבר, רק אז קיימת אפשרות שהתוצאה הסופית של החינוך תוגשם.

ההוראות אשר בכתובים עבור האבות הינן תמיד האידיאל של אלוהים. לנו לעיתים יש את הנטייה להביא את האידיאלים האלה לרמה וניסיון אנושיים. שאלתך מכל מקום הייתה, מה אומרים כתבי הקודש על אבהות. אני ניסיתי לענות בהתאם. גיליתי, ע"י ניסיוני כאבא לשלושה בנים, כמה נכשלתי למלא את האידיאלים המקראיים. אולם דבר זה אינו מפריך את כתבי הקודש ואת חוכמתו ואמיתותו של אלוהים, אל ואנו איננו יכולים להגיד כי "כתבי הקודש אינם עובדים."

הרשה לי לסכם את אשר נאמר. המילה "לעורר" אומרת לגרות, להרגיז וכו'. לעיתים זה נעשה ברוח שאינה נכונה ע"י שיטות מוטעות, קפדנות יתירה, חוסר הגיון, חומרה, קשיחות, תביעות אכזריות, הגבלות מיותרות, והתעקשות אנוכית לסמכות. גירויים כאלה יעוררו תגובה עוינת, ירחיקו את הילד מרצון לקדושה ויגרמו לו להרגיש כי הוא לא יכול לרצות את הוריו בשום אופן (אני יודע- גם אני הייתי שם). הורה חכם (והלוואי וגם אני הייתי חכם יותר) יבקש לגרום לכך שהילד יחפש את הצייתנות שהינה ברת השגה ע"י אהבה ורכות. הורה אינו צריך להיות רודן עריץ.

מרטין לותר אמר, "שמור תפוח לצד המקל על מנת לתת אותו לילד כאשר הוא מתנהג יפה." משמעת בחינוך כללי ותרבותי צריכה להיעשות בזהירות ובלימוד עקבי ביחד עם הרבה תפילה. הטלת משמעת וייעוץ ע"י דבר ה' , מביאים גם תוכחה וגם עידוד כאשר יש צורך בכך. ההוראות שניתנות מהאדון, נלמדות בבית הספר של ניסיון משיחי, ומנוהלות ע"י ההורים (האבא). יש צורך בהטלת משמעת משיחית על מנת למנוע מילדים לגדול ללא יראת אלוהים וכבוד לסמכות ההורים,ולאפשר להם לקבל ידע על סטנדרטים משיחיים והרגלים של שליטה עצמית.

"כי כל הכתוב נכתב ברוח אלוהים גם מועיל להורות ולהוכיח ולישר וליסר בצדק: למען אשר יהיה איש האלוהים תמים ומהיר לכל מעשה טוב." (השנייה לטימותיאוס 16,17: 3). זה מה שיש לכתבי הקודש להגיד על אבהות. האמצעים והשיטות שהאבות ישתמשו בהם על מנת ללמד את האמת האלוהית ישתנו לפי מידת הצורך. אולם אמיתות אלה צריכות להיות תמיד מיושמות במשך כל הזמן ולאורך כל החיים. ככל שהאב יהיה נאמן לאלוהים ונאמן להיות דוגמא לבנו כך גם הילד ילמד על אלוהים מגיל צעיר, לא משנה מה הוא יעשה או לאן הוא ילך. הם ילמדו לאהוב את אלוהים בכל לבבם נפשם ומאודם ויחפצו לשרת אותו בכל דבר שיעשו.



חזור לעמוד הבית בעברית



מה אומרים כתבי הקודש על אבות משיחיים?