מה אומרים כתבי הקודש על מאמינים אשר נכנסים לחובות?




שאלה: מה אומרים כתבי הקודש על מאמינים אשר נכנסים לחובות?

תשובה:
שאול מורה לנו לא להיות חייבים שום דבר חוץ מאשר אהבה באל הרומיים 13:8 זוהי תזכורת חזקה לכך שאלוהים סולד מכל סוגים של חובות אשר לא שולמו בזמן (ראה גם תהילים 37:21). בדרך כלל אנו חושבים על חוב כמושג של מחויבות כספית. אולם לאור ההקשר של כל הקטע (אל הרומיים 1-10: 13), נראה ששאול הרחיב את ההשקפה על חוב (אל הרומיים 13:7). לא רק שהוא מדבר על מיסים ותעריפים אשר מוטלים עלינו ע"י ממשלתנו, אלא גם על הכבוד אשר אנחנו חייבים לתת לאלה אשר נמצאים בעמדת שלטון. כולנו חייבים לחסדו של אלוהים. כפי שהוא הראה לנו את אהבתו, אנחנו צריכים להראות אהבה לאלה אשר סביבנו ואשר איתם אנו גרים או עובדים – אפילו אלה שמטילים מיסים ושולטים עלינו.

ישנם אנשים אשר אינם מסכימים על הטלת ריבית לכל הלוואה, אולם לעיתים אנו רואים בכתובים כי ניתן לגבות ריבית הוגנת על כסף שניתן בהלוואה (משלי 28:8; מתי 25:27). בישראל הקדומה החוק אסר על חיוב בריבית באחת מהקטגוריות של הלוואות – אלה אשר ניתנו לעניים (ויקרא 35-38: 25). למצווה זו הייתה משמעות רבה מבחינה חברתית, כלכלית ורוחנית, אולם שניים מהם ראויים במיוחד להדגשה. ראשית, המצוות באופן כנה נועדו לעזור לעניים ע"י כך שלא יגרמו למצבם להתדרדר יותר. זה קשה מספיק שהם הפכו לעניים ויכלו להיות מושפלים כאשר חיפשו עזרה. אולם אם בנוסף לתשלום חובם הם היו צריכים לשלם רבית מוחצת עבור הלוואתם, החוב שלהם היה הופך למזיק יותר מאשר מועיל.

שנית, המצוות לימדו שיעור רוחני חשוב. עבור המלווה ויתור על ריבית לאדם עני יהיה מעשה רחמים. הוא אמנם יאבד את האפשרות להשתמש בכסף שהלווה. אולם זו תהיה דרך ברורה להביע הכרת טובה לאלוהים עבור רחמיו בכך שהוא לא גבה "ריבית" עבור החסד שהוא העניק להם. כפי שלאלוהים היה רחמים כאשר הוא הוציא את עם ישראל ממצרים בעוד הם היו רק עבדים חסרי כל, ונתן להם ארץ משלהם (ויקרא 25:38), כך הוא מצפה מהם ליחס טוב עבור העניים בעמם.

המאמינים נמצאים במצב מקביל. החיים, המוות והתחייה אשר ישוע שילם עבור חוב החטא שלנו לאלוהים. כעת, כשלנו ניתנת ההזדמנות, אנו יכולים לעזור לאלה אשר יש להם צורך, במיוחד אחינו המאמינים, עם הלוואות אשר אינן מחמירות את מצבם. ישוע אפילו סיפר משל בהקשר זה על היחס של שני גובי מיסים לסליחה (מתי 23-35: 18, 10:8).

כתבי הקודש אינם אוסרים או מתירים במפורש לקיחת הלוואה. חוכמתם של הכתובים מלמדת אותנו כי בדרך כלל אין זה רעיון טוב להיות חייב. חוב במהותו הופך אותנו לעבדים למי שאנו חייבים לו. באותו הזמן, ישנם מצבים מסוימים אשר אין ברירה אלא להיכנס לחובות. כל עוד הכסף מנוהל בצורה חכמה, ותשלומי החוב ניתנים לשליטה – המאמין יכול לקחת את המעמסה של חוב כספי אם יש בכך צורך.



חזור לעמוד הבית בעברית



מה אומרים כתבי הקודש על מאמינים אשר נכנסים לחובות?